שמש נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשת המבקש להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 6 ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים") ולמנות מומחה אורטופדי מטעם בית המשפט.

העובדות:

המבקש, יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים ביום 10/04/2008 שבמהלך עבודתו כנהג שעה בעת ירידתו מהרכב החליק במדרגות הרכב ונפל. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית מיום 04/05/09 קבעה את נכות הצמיתה בשיעור 0%, לאחר נכויות זמניות בשיעור 20% מיום 01/07/08-30/09/08 ו-10% מיום 01/10/08-31/12/08. ועדת ערר אישרה ביום 08/07/09 קביעה זו.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש, בעקבות התאונה נגרם לו נזק קשה בעיקר בגב תחתון כעולה מבדיקת CT שנערכה ביום 19/5/08 ,חודש לאחר התאונה, ממנה עולים ממצאים של בלטי דיסק עם לחץ על העצבים. המבקש סבור כי הועדות הרפואיות לא ביססו טענותיהן ולא הסבירו כיאות את החלטתן. הועדות ציינו כי עיינו במסמכים רפואיים אותם לקחו בחשבון לצורך קביעתן וקבעו כי המצב של עמוד השדרה המותני נובע מתאונות קודמות ומחלה ידועה אך לא ביצעו שיוך והפרדה בין המצב קודם ומה שייך לתאונה הנוכחית. המבקש סבור כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים להבאת ראיות לסתור, גם במישור המשפטי – פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי.

המשיבה מבקשת לדחות הבקשה. לטענתה, על קביעת הועדה הרפואית הגיש המבקש ערר בטענה כי הועדה התעלמה מתלונותיו ומגבלותיו. ביום 08/07/09 נבדק ע"י הועדה הרפואית לעררים שאישרה את קביעות הועדה המחוזית וקבעה כי למערער לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. הועדות הרפואית (הן הועדה בדרג ראשון והן ועדת הערר), התייחסו מפורשות לעברו הרפואי של המבקש ובפרט לתלונות על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימים משנת 97. לשבר בחוליות L2-L3 שנגרם בתאונת דרכים בשנת 1986.

לתלונות על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל משנת 2004 ולתלונות על רגישות בגב התחתון והקרנה לרגל שמאל עם הגבלה בתנועות משנת 2007.

כן ציינה הועדה כי המבקש אינו מתלונן כיום על כאבים בשורש כף יד שמאל או על הפרעה תפקודית כלשהי.

מכל מקום, ונוכח הבדיקה הגופנית שתיעדה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, מצב שתועד עובר לתאונה, ונוכח ממצאי הCT שאינם תומכים באירוע התאונה, דחתה הועדה את הערר.

המצב המשפטי וישומו:

הסיפא של סעיף 6ב לחוק הפיצויים מסמיך את בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נוסח זה מצביע על כוונת המחוקק להגביל את זכות הסתירה למקרים חריגים, כאשר ישנם טעמים משני סוגים העשויים לעמוד ביסוד מתן ההיתר: טעמים משפטיים כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא, או פגיעה בכללי הצדק הטבעי ראה (יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית הוצאת יהלום ירושלים, תשס"ה), בעמ' 503) וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4)505, 509 (להלן "פרשת עודה"). באשר למהות המקרים החריגים נקבע בפרשת עודה שמן הראוי שהחריגים יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון ע"פ סיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה.

אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הוא המקרה שבו מתברר כי בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות בעלות-חשיבות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שלוּ היו בפניה היו מביאות לתוצאה שונה (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 (1991).

לאחר ששקלתי את הטענות, אני סבורה כי אין מקום להתיר למבקש הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה אורטופדי, שכן המבקש לא עמד בנטל, לא הציג טעמים מיוחדים משפטיים הנוגעים לטיב ההליך שהביא לידי הקביעה וטעמים לא הוכיח קיומן של נסיבות אשר יצדיקו קבלת הבקשה.

שתי הועדות ומספר רופאים בדקו את המבקש (שניים מהם אורטופדים), והתייחסו לכל תלונותיו. הועדה מיום 04/05/09 בחנה את תיקו הרפואי ממנו עולה כי המבקש סבל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל זמן וכי קיימות תלונות משנת 2000. ויודגש כי מהמסמכים לאחר התאונה לא עולה מממצא טראומתי. הועדה אף בדקה את המערער ונמצא כי הוא סובל מרגישות דיפוזית בעמוד השדרה ללא הגבלה בתנועות גב ובדיקתו הנוירוווסקולרית נמצאה תקינה. לפיכך קבעה הועדה כי למערער לא נותרה נכות צמיתה וכי התאונה גרמה ל"החרפה זמנית חולפת".

גם ועדת הערר בדקה את המבקש וגם בפניה עמד תיקו הרפואי, ועדת הערר התייחסה לממצאים שעלו בבדיקת ה C.T ומיפוי העצמות שהדגימו שינויים ניוונים.

ועדת הערר הפנתה ספציפית ופרטה את עברו הרפואי ואת תלונותיו הקודמות כפי שפרטה המשיבה והמופיעות בסעיף 4 להחלטתי. מכאן שהועדה התיחסה באופן מפורש לכל המסמכים, קבעה מצב קודם, ומצאה בבדיקה הקלינית שמעבר לנכות זמנית, לא נותרה נכות לצמיתות הואיל ומדובר בהגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני.

המבקש לא הוכיח, אפוא, כי ההליך בפני הועדות היה לא תקין או כי הן נהגו בו בניגוד לכללי הצדק הטבעי, וודאי שלא הוכחה תרמית. המבקש לא הוכיח, ואף לא טען כי קיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים שלא נלקחו בחשבון וצדיקים הבאת ראיות לסתור. בקשת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים ולא לשמש ערכאת ערעור על הקביעה הרפואית/מקצועית במל"ל והמבקש לא עמד בדרישות סעיף 6ב וההלכה הפסוקה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,740 ₪.

הצדדים מוזמנים לישיבת קדם משפט ליום 01/11/11 שעה: 09:00.